זהב מוכר לאדם עוד מימי קדם והוא כנראה אחת מהמתכות הראשונות שהאדם השתמש בהן. קיימות מספר עדויות לשימוש קדום בזהב, ביניהן עדות ממצרים משנת 2600 לפנה"ס המתארת שימוש בזהב ועדויות נוספות מאזורים גאוגרפיים עשירים בזהב ועד אגדות עמים בנושא. זהב נחשב במשך תקופה ארוכה כאחת המתכות היקרות ביותר, לכן הוא מסמל עושר, מלוכה, אצולה ועוד.

עד שנת 1910, יחסית מעט זהב מוצה מעופרותיו. חישובים מעלים כי כל הזהב שהופק משנת 1910 מהווה 70% מכלל הזהב שהופק בעולם. גם בתחום האלכימיה לזהב חשיבות רבה. למעשה, מטרת האלכימיה היא יצירת זהב מיסודות אחרים, כמו למשל עופרת (משימה שלא בוצעה מעולם). הזהב אף הוכר בתרבות האינקה כ"זיעת" החמה וכן האצטקים נהגו לפסל דמויות שונות בזהב ולהכין תכשיטים לכוהנים.

הזהב היה, במשך כל ההיסטוריה ועד היום, סחורה חשובה ביותר והיווה מפלט לאנשים אשר חוששים משינויים בשווקים העולמיים ולכן הם מפנים את כספם לזהב מתוך הידיעה שמחירו של הזהב נשאר יציב בדרך כלל. מחיר הזהב עולה כאשר יש חשש למלחמה או אי יציבות או פחד אחר של אנשים המשתמשים בכספם לקניית מניות, למשל, משום שערכו של הזהב הוא יחסית יציב.

אייזיק ניטון קשר את הלירה הבריטית לזהב והעידן שבו מטבעות קשורים למתכות החל. כל מדינה החזיקה במאגרי זהב וניתן לאמר שהייתה כמעט תלות מוחלטת בזהב (הוטבעו מטבעות זהב). לאחר מלחמת העולם הראשונה החלו לבטל את ההצמדה לזהב ועקב כך ערכו של הדולר צלל וכעת ערכו נמוך יותר (אם ארצות הברית תחליט לחזור להצמדה לזהב, כלומר לגבות את כל הסכום שהיא הדפיסה בכמות הזהב שיש לה, מחיר הזהב יעלה ל-$23,000 לאונקייה לעומת $800 כיום. זאת מפני שעל כל דולר היא תצטרך לשלם את מחירו בזהב ומאחר והיא הדפיסה כמויות אדירות של דולרים מאז הביטול הרשמי של ההצמדה לזהב, ערכו של כל דולר יורד).

הזהב הוא היסוד שממנו מייצרים הכי הרבה תכשיטים.

הפקה

ריכוז הזהב המינימלי במחצב הדרוש להפקה מסחרית שלו יכול להיות זעיר כמו 0.5 גרם ל-1000 קילוגרם. קיימים גם מחצבי זהב עם ריכוזים גבוהים יותר, לעתים עד 1-5 גרם ל-1000 קילוגרם של מחצב. ניתן למצות זהב מאלוביום (משקע חול וטיט בערוצי מים) בעזרת טכניקות כימיות, כמו מיצוי בעזרת ציאניד ("הטכניקה הישנה", הזולה והמזהמת יותר) או בעזרת כלור.

בשנת 2000 נשפך ציאניד בסביבת אגם ברומניה וגרם לנזק סביבתי רב (מוות עופות, דגים ועוד). מאז 1880, דרום אפריקה הייתה המקור העיקרי (כשני שלישים) לזהב בעולם, העיר יוהנסבורג לדוגמה, הוקמה ממש לצורך זה. הרעיון של הפקת זהב ממתכות זולות ממנו ריתק אנשים רבים במהלך ההיסטוריה. מדענים ומלכים התעניינו באלכימיה, תוך כדי חיפוש אחר "אבן החכמים" שהופכת כספית לזהב. רעיון זה נזנח כאשר מדענים הוכיחו שלא ניתן להפיק זהב מיסודות אחרים בתהליכים כימיים.

לעומת זאת, הפקת כמויות אינפיניטסימליות של זהב מלאכותי באמצעות מאיצי חלקיקים אפשרית. ניתן להפיק כמויות קטנות של זהב גם מפיריט, המכונה "זהב הטיפשים", שבאורח פרדוקסלי מכיל לעתים גם זהב אמיתי ונחושת. זהב הופק גם בישראל. דרומית למכרות הנחושת בתמנע, בהרי אילת (נחל רודד וסביבתו) היו מרבצי זהב קדומים שנוצלו בתקופה האיסלמית הקדומה. הזהב הופק מסלעי הקווארץ בנחלי האזור על ידי טחינה באמצעות אבני ריחיים ושימוש במתכת הכספית. ידוע במיוחד האתר הארכאולוגי נחל התחנות (ואדי-א-טוואחין שלמרגלות הר ידידה / נחל רודד).