על אהבה ותכשיטים
1. המנהג לענוד טבעת נישואין החל במצרים העתיקה שם היו קולעים קני סוף, פפירוסים, וצמחים אחרים כדי ליצור את צורת הטבעת. עד מהרה הבינו שחומרים אלה אינם מחזיקים מעמד זמן רב והחלו לייצר טבעות נישואין מחומרים קשיחים יותר, כמו עור, עצמות ושנהב. ככל שהחומר היה יקר יותר, כך הטבעת (והאהבה) נחשבה יוקרתית יותר. וכך, עם הזמן, הפך למנהג לייצר טבעות נישואין מזהב.
2. צורת הטבעת העגולה הפשוטה נבחרה כדי לסמל את הנצח, בלי התחלה ובלי סוף. גם לחלל הריק במרכז הטבעת יש משמעות, והוא מסמל את הכניסה אל העתיד הנודע והלא נודע, מסע משותף של בני הזוג הטריים ביחד.
3. בעוד שבמצרים העתיקה, מתן טבעת לאישה סימל אהבה נצחית, ברומא העתיקה, מתן טבעת לאישה סימל בעלות עליה. גבר רומי שהעניק טבעת לאישה הצהיר כך כי היא שלו.
4. ברומא העתיקה החל המנהג לענוד טבעת נישואין על הקמיצה, וזאת משום שהאמינו כי זו האצבע היחידה שבה עובר וריד המחובר ישירות ללב - Vena Amoris - וריד האהבה. מדענים הוכיחו מאוחר יותר שאין דרב כזה, אבל המנהג דבק.
5. במאה התשיעית לספירה, הכנסיה הנוצרית החלה במנהג טקס מתן הטבעת כחלק מטקס הנישואין עצמו.
6. טבעת האירוסים נכנסה לתמונה מאוחר הרבה יותר, עם תיעוד ראשון משנת 1477, כאשר המלך הגרמני, מקסימיליאן הראשון, הציע נישואין למארי מבורגונדי, על ידי מתן טבעת עם יהלום גדול במרכזו.
7. בראשית המאה ה-18 בצרפת, הצורף של מארי אנטואנט הגה את הרעיון המדליק לשלב אבני חן שונות בתוך תכשיטים, כדי לשדר בסתר מילות אהבה (ולעיתים מסרים פוליטיים). האות הראשונה של כל אבן חן שימשה לאיות המילים, והאבנים שובצו בטבעות ובסיכות לפי סדר המילה. למשל את המילה "אהבה" אפשר לאיית תוך שימוש באבנים אמתיסט-הפטיט-בריל-הפטיט. תכשיטים אלה נקראים תכשיטים אקרוסטיים. נפוליאון הפך למעריץ גדול של השיטה, והזמין תכשיטים רבים כאלה. המנהג הועבר לאנגליה במאה ה-19 והפך להיות מאד פופלרי בקרב מאהבים בסתר. כשרצו להעביר מסר ארוך יותר, בן כמה מילים, שיבצו את האבנים בתוך צמידים.
8. ביהדות עוד מזמן התלמוד האמינו כי האצבע המורה היא האצבע הכי בולטת וחשובה. לכן במהלך טקס החופה החתן עונד את הטבעת על האצבע המורה של הכלה. לאחר טקס החופה הכלה מעבירה את הטבעת מהאצבע המורה אל הקמיצה, מעשה המסמל את שינוי הסטאטוס של הכלה מרווקה לנשואה.
9. עוד ביהדות, על פי הלכות הקידושין, הטבעת חייבת להיות רכוש החתן, ולכן נהוג כשרוכשים אותה לשלם עבורה במזומן ולא באשראי או בצ'ק, כדי שלא יהיה צל של ספק כי הטבעת היא אכן רכושו של החתן.
10. העובדה הכי חשובה בהקשר זה היא שאהבה אינה זקוקה לדבר, לא לטבעת עם יהלום גדול, ולא לזהב. אדם מאוהב קורן ומבריק יותר מכל אלה.
חג אהבה שמח לכל האוהבים והאוהבות ♥
נהניתם מהמאמר? שתפו את חבריכם:
